תחום העיסוק הבלעדי של המשרד הינו דיני נזיקין.

צוות המשרד חרט על דגלו התמקצעות ייחודית בתחום נזקי הגוף בלבד, והשירות אשר מוענק ללקוחות המשרד הינו בתחום הנזיקין בלבד,

תוך שימת דגש על שירות איכותי, יסודי ומקצועי, ללא פשרות, מתחילת ההליך ועד לסיומו.

דיני הנזיקין, המאפשרים לנפגע /ת לקבל פיצוי מהמזיק בשל אירוע תאונתי שנגרם, כוללים מספר תחומים במשפט:
תאונות דרכים
תאונות עבודה
תאונות בשטח ציבורי
תאונות תלמידים
פציעות ספורטאים
רשלנות רפואית
תביעות ביטוח

ספורטאים מקצועיים רבים נפצעים במהלך משחק, תחרות ו/או אימון.

פציעה כזו – נחשבת לתאונת עבודה, ולכן ניתן לקבל בגינה פיצויים (מענק חד פעמי או קצבת נכות) בסכומים לא מבוטלים.

אילו פיצויים ניתן לקבל בגין פציעת ספורט?

ספורטאי שנפצע יכול לקבל פיצויים משלושה מקורות במקביל: 

א. ביטוח לאומי (תאונת עבודה).

ב. פוליסות ביטוח מכוח חוק הספורט.

ג. פוליסת ביטוח תאונות אישיות (אם ישנה כזו).

כל פציעה של ספורטאי שנגרמה תוך כדי ועקב עיסוק זה, יכולה להיות מוכרת כתאונת עבודה, וזאת בתנאי שבין הספורטאי לקבוצה התקיימו יחסי עובד מעביד.

ההכרה של המוסד לביטוח לאומי בפציעה כתאונת עבודה מזכה בפיצוי כספי, בין אם מדובר ב“דמי פגיעה” ובין אם מדובר ב“קצבת נכות מעבודה” (זמנית או צמיתה).

דמי פגיעה

דמי פגיעה הם למעשה פיצוי על אבדן ימי עבודה ניתן לקבל דמי פגיעה בגין אבדן של עד 91 ימי עבודה, ובתנאי שהתובע לא עבד באף עבודה בתקופה זו. 

תביעה לקביעת דרגת נכות

לאחר התביעה לתשלום דמי פגיעה, על מנת להמשיך בתקופת ההחלמה ולהמשיך בבירור האם נותרה נכות – יש להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות (ב“ל 200); תביעה זו דורשת התייצבות מול ועדה רפואית ייעודית, הבוחנת את חומרת הפגיעה (בהתאם לתלונות ולממצאים הרפואיים) וקובעת את אחוזי הנכות בגינה (זמניים ו/או לצמיתות, כאשר בוועדה הרפואית, מלווה הספורטאי על ידי עורך דין מהמשרד.

סכום הפיצויים המגיעים מהמוסד לביטוח לאומי הוא בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו:

• בין 0% ל– 8% נכות – לא ניתן פיצוי. 

• בין 9% ל– 19% נכות – ניתן מענק חד פעמי (בנוסף לדמי הפגיעה ולתשלום בגין נכויות זמניות), המחושב לפי 75% מהשכר המדווח – X גובה אחוזי הנכות – X 43.

• 20% נכות ומעלה – קצבת נכות חודשית לכל החיים (גם אם חזר לעבוד בהמשך), שגובהה מחושב לפי גובה אחוזי הנכות שנקבעו – כפול 75% מהשכר המדווח.  

החמרת מצב

הכרה בפציעת ספורט כפגיעת עבודה מגנה על הספורטאי הפצוע גם מפני החמרה עתידית של הפגיעה, ומאפשרת לו במקרה של החמרה, להגיש תביעה להחמרת מצב ולהגדיל את אחוזי הנכות ובהתאם גם את גובה הקצבה.

היוון

במקרים מסוימים הקבועים בחוק, כאשר נקבעה קצבת נכות מעבודה לספורטאים מקצועיים, ניתן להגיש בקשה להיוון, שמשמעותה קבלת סכום הקצבה הכולל (בהפחתה מסוימת על פי תנאי המוסד) בבת אחת. 

חשיבות ליווי וייצוג עו“ד

פציעות של ספורטאים אינן מוכרות בביטוח הלאומי אוטומטית כפגיעות עבודה, ויש חשיבות לאופן ניסוח התביעות, על כן, כדי לקבל הכרה של נפגע בעבודה וכדי למקסם את אחוזי הנכות המגיעים לנפגע בגין התאונה, ישנה חשיבות רבה לליווי של עו“ד במהלך ההליך כולו – מתחילתו ועד סופו.

תפקידו של עורך הדין הוא להגיש את התביעה בצורה מדויקת ומפורטת, לרבות המצאת מסמכים רלוונטיים וניסוח נכון של התביעה.

במהלך הוועדה הרפואית, מתלווה עורך הדין נפגע, במטרה לוודא שהנפגע פורש בפני הועדה את כל התלונות בדבר הפגיעה באופן מדויק, מורחב ורלוונטי, וכן לוודא כי כל הדברים שנאמרו אכן נרשמים ומתועדים בפרוטוקול הוועדה.

אם החלטת הוועדה אינה משקפת את חומרת הפגיעה (בהתאם לניסיונו של עורך הדין ולהערכה הרפואית), מגיש עורך הדין ערעור במסגרת ביטוח לאומי לוועדה מדרג שני, כאשר אם תוצאות הערעור אינן לשביעות רצונו – פונה עורך הדין בערעור לביה“ד לעבודה. 

פציעה במיניסקוס כדוגמה להמחשה

פציעה במיניסקוס היא פציעה שכיחה מאוד בקרב ספורטאים בכלל, בייחוד בקרב שחקני כדורגל. 

סעיף 48 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט“ז-1956, קובע את הפרמטרים השונים לקביעת אחוזי הנכות בגין קרע במיניסקוס בברך: מידת הפגיעה התפקודית בברך, מידת הפגיעה במיניסקוס, האם כתוצאה מהפגיעה במיניסקוס קיימות נעילות של הברך, האם בוצע ניתוח לכריתת המיניסקוס, האם בעקבות הניתוח עדיין קיימות הפרעות תפקודיות או שינויים ודלדול שרירים ועוד.

על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט“ז-1956: 

אם נגרם נזק קל למיניסקוס – יהיה זכאי הנפגע ל-10% נכות.

אם הנזק במיניסקוס כולל נעילות של הברך (Locking) – יהיה זכאי הנפגע ל-20% נכות.

מכאן, ניתן להבין כי ישנה חשיבות רבה לאופן הצגת כלל הטענות, התלונות והטיעונים בפני הועדה הרפואית. 

אחת הטעויות הנפוצות של נפגעים שניגשים לוועדה רפואית ללא ליווי עו“ד היא שהם מציינים בפני הוועדה רק את הפגיעה העיקרית, מבלי להבין לעיתים את משמעות ההשלכות של פגיעות נלוות (כגון נעילות ברך, פגיעה נוירולוגית וכו‘), ולכן בקשתם נדחית, או שנקבעים להם אחוזי נכות נמוכים בהרבה מהאחוזים המגיעים להם.